ביום ראשון בבוקר, הילד הצעיר טומי התעורר מאוחר. הוא קפץ מהמיטה, חיבק את הדובי שלו ורץ לחדר האמבטיה. 'היום זה היום המיוחל!' צעק. טומי שטף את פניו והתלבש במהירות. הוא לא יכל לחכות עד שהוא ירוץ לגן.
- 'אמא, אמא, מה אני אגיד לחברים החדשים?' שאל טומי בתחושה של דאגה.
- 'אני יודע שאתה חושש, יפהפה,' השיבה אמו והחבקה בחיבה, 'תומי, כשאתה יוצא לגן החדש רק תהיה אתה עצמך. תביא לך דברים שאהבת, ואם רואים ילד שעצוב, אל תהסס לגשת ולשאול איך הוא מרגיש. תמיד נכון להיות חברותי ונחמד.'
טומי שקע לתוך חיקו של אמו ורקם לבו לשמוע את המלים החמות. הוא הבטיח לעצמו שהוא ינהיג כשהוא בגן החדש.
- ברוכים הבאים לגן!' הכריזה הגננת מיה כשכולם התאספו בחצר. עם פנים מאושרות, טומי התעלם מהזריקות של גרון הרים וקלאפים מתקשרי הידיים. 'אנחנו כאן כדי להכריע ידיים ולהרגיש אהבה!' הוסיפה מיה.
- 'זה יהיה כיף,' חשב טומי בלבו. הוא ידע שזה היה אחד הרגעים המרגשים ביותר בחייו.
Hot - 'שלום חברים,' אמר טומי בקול בודד כשהוא נכנס לכיתה החדשה. מיוחדות כאלה, 'אני טומי!' צעק ילד אחר מסביב הקשמתו. 'תעשה היכן שותין?'
טומי התבייש, אך הוא נושם עמוק ושאל, 'האם אתה רוצה להיכנס למשחק איתי?'
מיוחדות כאלה, המקף כתפיו של טומי והתחלנו לשחק ביחד.
אימה של טומי הייתה עצובה, אולם עם כל עוד הולכים חדר בחדר את התעמולה נעלמה, והחל להיות שמח. טומי הרגיש כך בזיכרונות חדים ונעימים מהיום הראשון בגן. כל הקטנוע הזה התחיל עם צעקה אחת, התקבלה מדוסדת זהותה של טומי.
FIN.